פסק-דין בתיק ע"פ 40092/07

הערעור

1.       לפניי ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת י' ייטב) מיום 23.1.07 בתיק ב"ש 5223/06, לפיה נדחתה בקשתו של המערער להורות על ביטולו של צו הריסה מינהלי.

מדובר בצו הריסה מינהלי שהוצא ביום 22.3.06 על-ידי יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, מכוח סמכותו לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבנייה), שהורה על אטימת פתחים בחלק ממבנה ברחוב הכפיר 19 בשכונת מלחה בירושלים, על-פי המצויין בצו ההריסה המינהלי, נבנו ללא היתר בנייה שתי דירות: האחת - במפלס קומת המרתף ששטחה כ-45 מ"ר, והשנייה - במפלס קומת החניה ששטחה 44 מ"ר. בכל אחת מן הדירות נפתחו פתחים לחלונות ולדלת בקיר החיצוני, הוקמו מחיצות מבלוקים, הותקנו ארונות מטבח והורכבו כלים סניטריים.

צו ההריסה המינהלי בוצע על-יסוד נתונים שהוצגו למשיב בתצהירה של המהנדסת רוזנה טניניאנה מיום 22.3.06. תצהיר זה נסמך על תצהירה של מפקחת הבנייה, קטיה יהודה, אשר ביקרה בנכס ביום 20.2.06 וביום 21.2.06, ואשר הנציחה בתצלומים את העבודות מהביקור במועד השני.

הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי והדיון בבית-משפט קמא

2.       בבקשתו מיום 14.5.06 עתר המערער בבית-משפט קמא לביטול צו ההריסה המינהלי. עיקר טענותיו שהועלו בבית-משפט קמא היו כדלהלן: הבנייה נעשתה לפני שנים רבות והדירות היו מושלמות ומאוכלסות לפני ביקור המפקחת במקום; העבודות שבוצעו לאחרונה הנן בגדר שיפוצים פנימיים, ואינן מהוות עבודות בנייה הטעונות היתר בנייה; לא ניתן להורות באמצעות צו הריסה מינהלי על סגירת פתחים, אלא אך על ביצוע צו ההריסה; לצו ההריסה לא צורף תצהיר מהנדס, וליקוי זה הנו פגם המביא לבטלות הצו; והצו הוצא מבלי שעמדה לפני המשיב תשתית עובדתית מלאה.

3.       בבית-משפט קמא העידה מפקחת הבנייה קטיה יהודה (להלן - המפקחת), המהנדסת טניניאיה (להלן - המהנדסת) והמערער עצמו.

המפקחת העידה, כי השטחים שהוכשרו לשתי דירות מגורים, הן במפלס קומת החנייה והן במפלס קומת המרתף, היו אמורים להיות על-פי היתר הבנייה חללים מלאים בחומר מילוי. על-פי עדותה, בביקורה בנכס בשני המועדים הנ"ל (20.2.06 ו-21.2.06), הבחינה בכך שהשטחים הנ"ל הוכשרו לדירות מגורים, וכי עבודות השלמת הבנייה היו בעיצומן, ובין השאר: התקנת מטבחון, הרכבת מקלחון, חיבור כלים סניטריים, ביצוע עבודות חשמל וצביעה. היא העידה, כי מצאה במקום שלוש דירות, ונכנסה לכל אחת מהן. שתי הדירות הנ"ל הוקמו, כאמור, בתוך שטח שיועד להיות חלל ממולא בחומר מילוי. בדירה שלישית, שהוכשרה מצירופו של שטח שאמור היה להיות חלל אטום עם חומר מילוי לשטח נוסף בקומת המרתף, מצאה אינדיקציה לשימוש שהיה בה בעבר כמרתף, ועל כן צו ההריסה המינהלי לא התייחס לגבי דירה שלישית זו. המפקחת לא ידעה מהו המועד המדויק שבו נפרצו הפתחים לדירות (קרי: החלונות והדלת), אך הבהירה כי כאשר ניפקה "טופס 4" לנכס כשנה לפני-כן, היו החללים אטומים.

המהנדסת העידה, כי חתמה על תצהיר שהובא לפני המשיב כבסיס להוצאת צו ההריסה המינהלי, וציינה כי תצהירה הסתמך על תצהירה של המפקחת.

המערער העיד, כי הדירות הוכשרו על-ידו למגורים בשנת 2004, בסמוך לאחר קבלת טופס 4, וכי בדירות התגוררו ילדיו. לטענתו, במועד שבו ביקרה המפקחת בנכס ערך רק שיפוצים בדירות כדי להתאים אותן לצרכי הדיירים. לשאלה מדוע היה צריך להעתיק בכל דירה ודירה את מקום המטבחים, את מקום חיבורי האינסטלציה ואת נקודות החשמל, מסר תשובה כללית, לפיה הדבר נעשה על-פי דרישותיהם של הדיירים, וציין כי בעבר התגוררו במקום ילדיו.

החלטתו של בית-משפט קמא

4.       בהחלטתו לדחות את בקשת המערער, קבע בית-המשפט קמא כי עדותה של המפקחת הייתה מהימנה עליו. בית-המשפט הדגיש, כי המפקחת ראתה בביקוריה את ביצוען של עבודות האינסטלציה, החשמל והתקנת המטבחים, וקבעה שמדובר בעבודות, שמהותן הנה השלמת שינוי ייעודם של החללים למגורים. בית-המשפט הגיע לקביעה עובדתית זו, הן על-יסוד עדותה של המפקחת, לפיה במהלך ביקורה הייתה עדה לעבודות בנייה של התקנת מטבחונים, הרכבת כלים סניטריים וביצוע עבודות חשמל, והן על סמך התרשמותו מהתצלומים שהוצגו לו, לפיהם ניכר כי עבודות הבנייה עדיין לא הושלמו, שכן טרם הורכבו כל המשקופים בדירה, במטבח טרם הותקנו ברזים וחלק מחיבורי החשמל אף נותרו גלויים. בית-משפט קמא מצא לנכון להדגיש, כי יש מקום להבחין בין שתי הדירות הנ"ל, לבין הדירה השלישית בקומת המרתף שבעניינה לא הוצא צו הריסה מינהלי, שכן הפתחים בדירה אחרונה זו נבנו על-פי חוק (אף שגם בה נעשה שימוש בחללים) ונמצאו בדירה סימנים המצביעים על שימוש קודם של מגורים (כגון רהיטים). בית-משפט קמא מצא את עדותו של המערער כעדות לא אמינה ובלתי סבירה.  בית-המשפט ציין, כי בלתי סביר שבדירות שנבנו לפני כשנה וחצי, כפי שטען המערער, ייעשו עבודות שיפוץ בהיקף כה נרחב של התקנת מטבחים, העתקת מקום מטבחים, התקנת כלים סניטריים, העתקת כלים סניטריים ועבודות חשמל בהיקף הנרחב שהעידה עליו המפקחת. בהקשר זה, של ההתרשמות מאי-אמינות עדות המערער ומאי-סבירות גרסתו, ציין בית-משפט קמא כי המערער לא הביא ראיה לתימוכין בטענותיו בדבר הכשרת החללים לדירות מגורים בעבר, ובדבר הצורך שקם לעשות בהן שיפוצים ושינויים כה ניכרים. לאחר תקופה קצרה של כשנה וחצי בית-משפט קמא העדיף את עדות המפקחת, שנתמכה כאמור בתצלומים, על-פני עדותו של המערער, שנשמעה בלתי אמינה ולא הייתה סבירה, וקבע כי במועד הביקור של המפקחת בנכס טרם נסתיימה הכשרת החללים למגורים וכי הדירות עדיין לא אוכלסו. על-כן, לא מצא בית-משפט קמא עילה להתערב בהחלטתו של המשיב, שכן צו ההריסה היה דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.

5.       בית-משפט קמא דן בטענות הנוספות שהעלה המערער ודחה אותן לגופן, אחת לאחת. הוא דחה את הטענה כי בצו הריסה לא ניתן להורות על איטומם של פתחים, אלא על הריסה בלבד, והפנה בעניין זה לפסק-דינו של בית-המשפט העליון ברע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 577. בית-משפט קמא אף דחה את טענת המערער, לפיה לא צורף לצו ההריסה תצהיר של מהנדס. בעניין זה קבע בית-משפט קמא, על-יסוד עדותה של המפקחת, כי בפני המשיב עמד כל תיק הבנייה, לרבות תצהיר המהנדסת, וכי מחמת תקלה בלבד לא צורף עותק מהתצהיר לעותק צו ההריסה שהודבק על הנכס. בהקשר זה קבע בית-המשפט, כי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה מחייב כי תצהיר המהנדס יובא בפני יו"ר ועדת התכנון, אך אינו דורש כי עותק מהתצהיר יצורף לצו המודבק על גבי הנכס. כן דחה בית-משפט קמא את טענת המערער, לפיה לא הובאה למשיב התשתית העובדתית המלאה, וציין כי מדובר בטענה בעלמא שלא הוכחה. אשר על-כן, קבע בית-המשפט כי לא קמה עילה להתערבות בהחלטתו של המשיב, ודחה את בקשתו של המערער לביטול הצו.

תמצית טיעוני הצדדים

6.       ב"כ המערער מלין כנגד קביעותיו העובדתיות של בית-משפט קמא, ובעניין זה גורס כי לא היה מקום לקבוע ממצאים על-יסוד עדותה של מפקחת הבנייה. הוא גורס, כי לא הונחה תשתית הולמת לקביעה, לפיה במועד ביקורה של המפקחת בנכס לא נסתיימה הבנייה והדירות טרם אוכלסו, ולא היה מקום לדחות את גרסתו של המערער, לפיה הכשרת שתי הדירות למגורים הושלמה עוד בשנת 2004. עוד טוען הוא, כי שגה בית-משפט קמא בקבעו שהעבודות המתוארות בצו טעונות היתר בנייה ובוצעו בניגוד להיתר הבנייה של הנכס. בנוסף טען, כי טעה בית-משפט קמא בקביעתו, כי אי-צירופו של תצהיר המהנדס לעותק צו ההריסה המינהלי שהומצא למשיב, אינו מהווה פגם המביא לבטלות הצו. במהלך השמעת הטיעונים בערעור, חזר בו ב"כ המערער מהטענה שהשמיע בבית-משפט קמא, לפיה לא ניתן להורות בצו הריסה מינהלי על אטימת פתחים, ואישר כי המשיב היה רשאי להורות שצו ההריסה המינהלי יבוצע בדרך של אטימת פתחי החלונות והדלתות.

7.       המשיבה טוענת, כי לא נפל פגם בצו ההריסה המינהלי ובהליך הוצאתו המקים עילה לביטולו, ואין כל בסיס להתערבותו של בית-המשפט לערעורים בהחלטתו של בית-משפט קמא.

המסגרת הנורמטיבית

8.       אסקור תחילה את המסגרת הנורמטיבית להוצאת צווי הריסה מינהליים, ואת היקף הביקורת השיפוטית בבקשה לביטול הצווים או לעיכוב ביצועם, ובהקשר זה אפנה לרקע המשפטי שהובא על-ידי, לא אחת, בפסקי-דין בעניינם של צווים אלו.

מטרתו של סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, שמכוחו מוצאים צווי הריסה מינהליים על-ידי ראשי ועדות התכנון והבנייה, הנה מתן מענה מיידי ויעיל לתופעת הבנייה הבלתי חוקית שפשתה במקומותינו. צווי ההריסה המינהליים נועדו לסלק על אתר בנייה בלתי חוקית, כדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד לח(1) 494; רע"פ 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד מ(2) 445, 447; ורע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים - לא פורסם). כבר נפסק, לא אחת, כי מדובר באחד מהאמצעים החשובים לאכיפה יעילה של הפרות חוקי התכנון והבנייה (רע"פ 9230/06 חברת א.מ.ש תלפיות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה, לא פורסם), אשר חיוני להפעילו נוכח מימדיה הרחבים של הבנייה הבלתי חוקית והצורך לעקור מן השורש תופעה פסולה זו שהייתה לרעה חולה במחוזותינו (רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל, לא פורסם). יודגש, כי צו הריסה מינהלי אינו צו המופנה כלפי אנשים, אלא מכוון כנגד מבנה שהוקם שלא כדין, והוא, אפוא, בבחינת צו IN REM כלפי הנכס עצמו (רע"פ 5341/06 צלאח נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, לא פורסם).